עקירת קווי ביוב על ידי קבלן בית הדין לממונות, ישיבת מצפה יריחו הרב יהודה קרויזר, אב"ד הרב ברוך פז, דיין הרב ישועה רטבי, דיין עובדות הקבלן ומשפחת הנתבעים ניהלו משא ומתן על שיפוץ נרחב שהמשפחה תכננה בביתה, אשר כָּלַל בין השאר חפירת קומת מרתף. הקבלן הגיש הצעת מחיר עבור הפרויקט, בהנחה שיסודות הבית יאפשרו חפירה ובניית מרתף ללא תוספת חיזוקים שמייקרים את העלות. הוא גם הגיש הצעת מחיר נפרדת עבור חפירת גישוש במטרה לבדוק את מצב היסודות טרם חשיפתם. הנתבעים אישרו זאת כל עוד העבודות יָחֵלּוּ במהרה. עם הגישוש נחשף צינור ביוב שכונתי של המועצה אשר עבר בחצר בניגוד לחוק ועיכב את המשך עבודת הגישוש. מפעיל הטרקטור ביקש הנחיות מהקבלן לגבי מה עליו לעשות, והלה השיב שיעקור את הצינור כדי להמשיך בעבודה. עקירת הצינור הביאה לכך שהביוב של השכונה נשפך לחצר בית המשפחה. התובע (הקבלן) דורש את יתרת שכרו בשל חשיפת היסודות שביצע בבית הנתבעים. הנתבעים טוענים כי התובע הזיק להם בכך שעקר את קווי הביוב במסגרת העבודות, ולכן דורשים לקזז את עלויות התיקון מהשכר שהיו אמורים לשלם לו. מנגד טוען התובע כי פינוי קווי הביוב היה הכרחי להמשך העבודות, וכי לוּ היה פועל אחרת היה נגרם עיכוב משמעותי בעבודות. נפסק א. עקירת צינור הביוב השכונתי: בגמרא 'עביד איניש דינא לנפשיה' לגבי בעל הבית – (בבא קמא כח) נאמר: "הממלא חצר חברו כַּדֵּי יין וכדי שמן, בעל החצר מְשַׁבֵּר ויוצא משבּר ונכנס". בעקבות כך נפסק בשו"ע (חו"מ סי' שעט ס' ד): "הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפילו הכניס ברשות הואיל ולא קבל עליו בעל החצר לשמור הרי זה נכנס ויוצא כדרכו וכל שישתבר מהכדים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהם. ואם שְׁבָרָם בכוונה אפילו הכניסם בעל הכדים שלא ברשות הרי זה חייב". מכאן, כיוון שהמועצה הניחה בחצר פרטית קו ביוב שמפריע לחפירת הגישוש, מותר לבעל הבית לעקור אותו ללא צורך לבזבז זמן יקר עד שהמועצה תבוא להסדיר את העניין. הרשות 'עביד איניש דינא לנפשיה' לגבי צד שלישי – לשבור חפצים שהוכנסו לשטחו נתונה לבעל הבית. מה דין הקבלן לעניין זה? נראה מדברי הרא"ש (בבא קמא ג יג) וכן מהסמ"ע (תכא כח) כי דין 'עביד איניש דינא לנפשיה' אינו חל על צד שלישי שאינו הנפגע עצמו. זאת על פי הכלל שנקבע בגמרא (ב"מ י ע"א): "התופס לבעל חוב במקום שחב לאחריני לא קנה". כלומר, אפילו אם הנפגע מינה את הקבלן לשליח, אין זה מועיל להקנות לו את היכולת לעשות דין למשלחו. אולם, אם מְמַנֶּה בפירוש את השליח לעשות לו דין, אזי המינוי מועיל. בענייננו, הקבלן נתקל במצב בלתי צפוי ועשה דין לטובת מעסיקו, אולם אין במינוי הכללי שקיבל לעבודה כדי להסמיכו לעשות דין בעצמו אלא נדרש מינוי מפורש, ומכאן שפעולתו נעשתה ללא סמכות. נוסף על כך לא ניתן לעשות דין לעצמו במקרה שבו לצד ג' יש נזק עקיף. לדוגמה, במקרה של חביות היין הַשָּׁכֵן אינו יכול לשבור חביות כדי לסלול דרך כניסה לבית חברו שבו הונחו החביות. בענייננו, אף אם קו הביוב עשוי היה להזיק לקבלן בכך שלא יוכל לסיים את החפירה ולא יקבל את שכרו, או שהדבר היה גורם להפסקת הפרויקט, מדובר בנזק עקיף ולא ניתן לעשות דין לעצמו. עשיית נזק מועט לחברו כדי להצילוֹ מנזק מרובה – הרמ"א (שו"ע, חו"מ רסד ה) פסק כי אדם האוחז בכד יין והתנגש בחברו שאחז כד דבש ונסדק כד הדבש, בעל היין חייב לשפוך את יינו ולהציל את דבש חברו. אם יש שם בית דין עליו להתנות לפניהם כדי שיקבל פיצוי מבעל הדבש על יינו שנשפך. מכאן לומדים שמותר ואפילו מִצווה לאדם להזיק נזק מועט לחברו כדי להצילו מנזק מרובה. בענייננו, לוּ היה מדובר בצינור הביוב של בעל הבית, אזי ייתכן שהיה מותר לקבלן לעקור אותו כדי להמשיך לחשוף את היסודות אם היה מתברר שבעל הבית מעוניין בכך, אך אין זה המקרה. בשו"ע חובתדיווחעל פעולההנעשיתברשותחברו – (חו"מ רצב טו) כתוב כי אם אדם הִפקיד פירות והם הולכים ונרקבים, ונראה שיש למוכרן כדי להציל את עשיית דין עצמית שגרמה לנזק 1 4
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==