בעל הפירות מנזק, על הנפקד לשאול את המפקיד ולברר את רצונו בעניין. מכאן למדים כי ישנהּ חובת דיווח לבעלים לבירור מה רצונם. משכּך, לפני עקירת הצינור היה על הקבלן לדווח לנתבעים. עקירת הצינור על ידי הקבלן לא אפשרה נזקי גרמא – לנתבעים לִפנות למועצה כדי לבקש שתוציא אותו על חשבונה. צעד זה גרם לכך שכל הביוב השכונתי נשפך לתוך החצר שלהם, דבר שהצריך תיקון מיידי. על כן נראה כי יש לקבלן חובה לשלם על הנזקים. אולם נשאלת השאלה אם לא מדובר בגרימת נזק באופן עקיף (גרמא) שאין עליה חיוב בידי אדם. בית דין זה כבר פסק בעבר כי הפותח ברז וגורם בכך נזק חייב לשלם, כדעת רוב דעות הראשונים הסוברים כי מדובר בנזק ישיר. הרמ"ה (סנהדרין עז ע"ב) סבור כי כל עוד הזרם זורם כדרכו, כל המיםשהשתחררו על ידי פתיחת הברז דינם ככאלה שהוזרמו ישירות על ידי מי שפתח את הברז וחייב בנזקיהם. רש"י (שם) לעומתו מבחין בין המים ההתחלתיים שיוצאים מן הברז, הנחשבים שנגרמו מפעולתו הישירה של פותח הברז, ובין המים שזורמים לאחר הזרם הראשון, הנחשבים כעקיפים. מכל מקום בחיובי נזיקין אין הבדל בין כוח ראשון לכוח שני, והפותח חייב גם על כוח שני. אם כן, מי שעקר את הצינור וגרם לביוב להישפך לתוך חצר המשפחה דינו כשופך ביוב לחצר חברו מכוחו, והוא חייב על כל הנזק שנוצר עקב כך. באמצעות עקירת הצינור, הקבלן נזקים מתגלגלים – יצר מצב מתגלגל של המשך זרימת הביוב, אשר אילץ את הנתבעים להוציא הוצאות כדי למנוע החמַרת הנזקים משפכי הביוב. נשאלת השאלה אם המזיק חייב לשלם את ההוצאות שהוציא הניזוק כדי להקטין את הנזק שהמזיק יצר. הרא"ש (פסקי הרא"ש על סנהדרין ג מ) כתב כי המסרב להגיע לדיון חייב לשלם את שכר הסוֹפר שהגיע לכתוב את הדין ודברים בדיון. מכאן שהמזיק חייב גם על נזקים שהמשיכו להיגרם מכוחו, ואם כן הקבלן חייב לשלם הוצאות אלו שהוציאו הנתבעים. במשנה (ב"מ אחריות הקבלן על נזקי הפועלים – ו ד) כתוב: "השוכר את הפּרה לחרוש בהר וחרש בבקעה, אם נשבר הקנקן, פטור. בבקעה וחרש בהר, אם נשבר הקנקן, חייב". כלומר, כאשר הקבלן הראשי נותן הוראה שלא בסמכות לפועלים שלו או אחרים, האחריות היא על הקבלן והוא חייב על הנזק הנגרם. כך נפסק בשו"ע (חו"מ שט ד): "שכרהּ לחרוש בבקעה וחרש בהר ונשבר הקנקן, השוכר חייב ודינו של השוכר עם האומנים". בענייננו, הקבלן הראשי דינו כשוכר, ולכן יחויב גם על נזקי עובדיו וקבלני המשנה היה והוא נתן הוראות שלא בסמכות שגרמו לנזק. ב. עקירת צינור הביוב הביתי: הקבלן טוען כי הראה לנתבעים את הסכמה מכללא – תוואי חפירות הגישוש שֶׁכָּלַל חפירה בקיר שבו הייתה היציאה של הביוב הביתי, ומכאן שהיה לו אישור לעקור את הביוב. בשו"ע חו"מ (שט ד) כתוב: "...אבל אם לא באו לידו בתורת שמירה כיוון שאמר לו קח כלי זה ושברוֹ, בֶּגֶד זה וקרעוֹ ועשה כן, הרי זה פטור". כלומר, רק אם הניזק מסר למזיק את הכלי בידיו ואמר לו לשבור אותו, המזיק יהיה פטור, אך כל זמן שלא הייתה מסירה מיד ליד ולא נאמרו דברים מפורשות, יהיה חייב. בענייננו, ההיתר לעקור את הביוב ולהזיק היה צריך להיאמר לקבלן באמירה ברורה וחדה שאינה ניתנת לפרשנות ולהתלבטות, ולא כך היה. מלשון הרמב"ם מתקֵּן בעצמו או משלם על תיקון – האמור שנפסק בשו"ע (חו"מ סי' שעט ס' ד) עולה כי המזיק יכול להחליט אם לתקן או לשלם. לכן אם הניזק תיקן על חשבונו, המזיק צריך לשלם על התיקון שהרי הזיק, אבל אינו חייב לשלם את כל עלות התיקון, אלא רק את העלות שהיה עולה לו לתקן בכוחות עצמו. סיכום לנתבעים נגרמו נזקים בגין עקירת הביוב, ובעיקר נזק מתגלגל בגין המשך זרימת הביוב לחצר. המינוי הכללי לעבודה, שקיבל התובע, אינו מעניק לו סמכות לעשות דין לעצמו ולעקור את הביוב ללא רשות מעסיקו, והיה עליו להתייעץ עימו. כך גם בנוגע לעובדו של התובע, נהג הטרקטור. לכן הנתבעים רשאים לקזז את נזקיהם מהתשלום לקבלן על ביצוע העבודה, בגובה הסכום שהיה עולה לקבלן לתקן בעצמו את הנזק. 2498 תיק מספר 2019 ביוני 19 , ניתן ביום ט"ז סיוון תשע"ט פורסם באתר 'איגוד בתי הדין': https://www.bateidin.org/?p=1402 שבירת שִׁמשה בְּכניסה דרך החלון בית הדין לממונות, קריית ארבע-חברון הרב דב ליאור, דיין יחיד עובדות ראובן, תלמיד במוסד חינוכי, נתבע על ידי המוסד על שבירה של שמשת זכוכית בעת קפיצתו לכיתה דרך החלון. בנחיתתו מהקפיצה שבר את השמשה שהניחו עובדי המוסד במָּקום קודם לכן. ראובן טען 2 5
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==