כי שימש כשליח להביא בגדים שאינם שלו, ושנלקחו מחבורת תלמידים על ידי קבוצה אחרת של תלמידים והונחו בכיתה זו. נוסף על כך טען כי לא יכול היה לדעת שהונחה שמשת זכוכית על הרצפה בכיתה, ולהימנע משבירתה, ולכן נחשב אנוס. נפסק יסוד ידוע הוא כי 'אדם מוּעָד לעולם בין אונס – שוגג ובין מזיד' (בבא קמא כו ע"א). באותו מקום נכתב כי אין הבדל בחיוב בין שוגג ובין עשייה מרצון. הראשונים נחלקו באשר לְמה נכלל תחת המושג 'אונס'. לדעת הרמב"ם (הלכות חובל פ"י), כפי שהבין אותו המגיד משנה, ולדעת השו"ע (חו"מ שעח ס' א), כפי שהבין אותו הש"ך – אין הבדל בין האונסים, פרט למקרה שקדמה לאונס פשיעה מצד הניזוק שאז המזיק פטוּר. התוספות (בבא קמא כז ד"ה "שמואל אמר"), ובעקבותיהם הרמ"א (חו"מ שעח ס' א) – מבחינים בין שני סוגי אונס: (א) אונס שמקביל לגנַבה משומרים – פטור; (ב) אונס שהוא מֵעֵין אבַדה – חייב, מפני שקרוב פשיעה. במקרה שלנו, לפי שיטת הרמב"ם פשוט שראובן חייב, שהרי לאונס לא קָדְמָה פשיעה של המוסד החינוכי. אולם גם לפי שיטת הרמ"א והתוספות נראה שיש לחייב את ראובן, שכּן נהג באופן פושע – נכנס בדרך החלון שהיא דרך אלימה להיכנס לחדר, וכל אדם סביר אמור להעלות על דעתו שכּניסה כזו תגרום לנזק. כמו כן, על פי השו"ע (חו"מ תיב ס' א) והסמ"ע (שָׁם אות ב), בכל מקום שיש רשות לניזוק להניח חפץ, אין פטור למזיק מגרימת הנזק. לפי השו"ע עושה אדם דין לעצמו במקום הפסֵד – (חו"מ ד ס' א) אדם עושה דין לעצמו אפילו שלא במקום הפסֵד, ויכול גם להכות את מי שמוֹנע ממנו לקחת חפץ השייך לו. הנתיבות משפט (שָׁם קא א) כותב כי רק כאשר ההמְתנה תגרום הפסד מותר לעשות דין לעצמו, אך לא כאשר אין הפסד בהמְתנה. במקרה שלנו, לא נראה שהיה נגרם הפסד בהמתנה, שכּן כנראה שהתלמידים היו מחזירים לראובן את הבגדים יום למחרת, לכן אין לפטור אותו מצד 'עביד איניש דינא לנפשיא'. השו"ע (חו"מ שליח לבעל חוב כאשר חב לאחרים – קה) פוסק כי אי אפשר לאדם להיות שליח לבעל חוב כאשר הוא חב לאחרים. לכאורה גם במקרה הזה אין סמכות לראובן להביא את הבגדים עבור חבריו, אלא שהמקרה שלנו שונה: (א) מדובר בחפץ מבורר שאין עליו תביעות אחרות, ולכן ראובן איננו חב לאף אחד. (ב) בשו"ע מדובר כאשר נעברֶת עבירה ולכן השליחות לא מועילה, אבל במקרה שלנו לא נעברה עבירה לפני הפריצה לכיתה. הרמ"א פוסק נזק כתוצאה ממשחק של בחורים – (חו"מ שעח ס' ט) שכאשר נגרם נזק במשחק של בחורים זה עם זה, כמו בשמחת חתן וכלה, ובשאר המשחקים שרגילים הבחורים לשחק בדרך שמחה – פטורים מההיזק. במקרה שלנו, מדובר על נזק שנגרם למוסד, ולכן לא שייך כאן הפטור האמור שנוגע רק למקרה שבו הנזק נגרם לבחורים עצמם. סיכום ראובן חייב לשלם למוסד את דמי ההיזק של השמשה שנשברה. אין לפטור את ראובן מתשלום מצד אונס כיוון שגם אנוס חייב בהיזק כאשר השמשה הונחה במקום שהיה מותר לניזוק להניחהּ. אין לפוטרו גם מצד עשיית דין עצמית כיוון שהמְתנה לא הייתה גורמת הפסד. לראובן גם לא עומד הפטור של נזק כתוצאה ממשחק בחורים מפני שזה פטור שניתן רק כאשר הצדדים הניזוקים הם הבחורים, ולא המוסד. פורסם בדבר חברון א, חושן משפט, סימן קז, עמ' 238-236 שניים שהזיקו אופנוע שחסם את הדרך בית הדין הרבני האזורי, תל אביב הרב צבי יהודה בן יעקב, דיין יחיד עובדות אופנועו של התובע חסם את רכבו החונה של הנתבע. בעל הרכב ביקש להרים את האופנוע ולהזיזו במקצת. כיוון שהאופנוע היה כבד עבורו, הוא ביקש מעוֹבֵר אֹרַח שיסייע בעדו. שניהם הרימו את האופנוע, והוא נשמט מידם, נפל לכביש וניזוק. עובר האורח הלך לדרכו ואינו מוכר. בעל האופנוע תובע את בעל הרכב שיפצה אותו על הנזק שנגרם לאופנוע. נפסק נאמר בגמרא (בבא קמא יז ב; כו מפיל חפץ כמזיק – ב) ונפסק בשו"ע (חו"מ שפו ד) כי הזורק כלי מראש הגג חייב, שכּן משעה שזרק נחשב כשבור (ואם בא שני ושוברו אינו חייב, שכּן נחשב כאילו שבר כלי שבור). המקרה דנן, שבּו הנתבע ועובר האורח הרימו את האופנוע והוא נפל מידם, דומה לאדם המזיק שזרק כלי באופן שיגרום לשבירתו. אף שלא זרקו את האופנוע אלא נשמט מידם, נראה שיש בכך פשיעה, שכּן לא היה עליהם להרימו. אף אם נגדיר את נפילת 3 6
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==