לחייב את המנקה על הפינוי, כיון שלא ידע שעושה עבירה ואינו בקי בענייני הבניין. הוא הסתמך על המודעה וכנראה חשב שזה רצון כולם. סיכום לוועד הבית יש סמכות לזרוק חפצים המוטלים בשטח המשותף, אם מודיעים על כך מראש. במקרה שלנו שגה ועד הבית בכך שהפלו בין החפצים של הדיירים השונים, וכן בניסוח מטרת המודעה. לאחר הערכת הנזק ע"י קבלת הצעת מחיר למזגן משומש בסדר גודל דומה לזה שנזרק ע"י המנקה, נפסק שיש לשלם לתובע חצי מערך המזגן ובמקביל על התובע לשלם את חובותיו לועד הבית. פורסם באתר דין תורה: https://www.dintora.org/article/110 אופניים שחנו ברחבת בניין משותף בית דין מאורות המשפט הרב אבישי נתן מייטליס, דיין יחיד עובדות לקראת חג הפסח הוציא מְנהל ועד הבניין (להלן גם: 'הוועד') הודעה רשמית שלפיה על כל הדיירים מוטלת האחריות לְפנות את החפצים שלהם משטח הבניין המשותף, ולאחסנם במרחבים הפרטיים. בחלוף הזמן הנקוב, ביקש מְנהל הוועד מאחד הדיירים שיחתוך את כבלי זוג האופניים שנותר בשטח המשותף, וישליכם לאשפה, וכך עשה הדייר. בעל האופניים (התובע) פנה לדייר המדובר וטען כי עליו לשלם לו עבור זוג האופניים שזרק. הדייר השיב כי עשה זאת לפי בקשת מְנהל הוועד ומתוך הבנה שהפעולה נעשית כדין. מנהל ועד הבניין (הנתבע) דחה את דרישת בעל האופניים לתשלום עבורם, בטענה שהלה לא פינה את זוג אופניו מהשטח הציבורי לשטחו הפרטי במועד הנקוב במודעה. נפסק – בגמרא (ב"מ קא) השארַת חפצים תוך הטעיה מדובר על אדם שביקש לאחסן חביות יין אצל אישה, וכדי שתסכים קידש אותה ואחר כך גירש אותה. האישה הוציאה אתחביותהיין מביתה על ידי סבּלים, ושילמה את שכרם מתוך היין עצמו. ממקרה זה הסיקו הראשונים כי אין תוקף לשכירות המבוססת על טעות, שכּן אלמלא הטעות לא הייתה האישה מאפשרת להניח בביתה את חביות היין, ולכן היא רשאית להוציאן לרשות הרבים. הרמב"ם (הלכות שכירות פ"ז ה"ז) הרחיב דין זה גם על הכנסַת חפצים לרשות חברו ללא נטילת רשות מבעלי המקום, וכך פסק השו"ע (חו"מ סי' שיט ס"א). – הרא"ש (בב"מ פ"ח השאלַת חפצים ללא רשות סי' כו) חולק על הרמב"ם ועל השו"ע, וסבור שאם החפצים מונחים ברשות היחיד מכוח הטעיית בעל המקום, בעל המקום אכן יכול למכור חלק מהחפצים כדי לשכור פועלים שיוֹציאוּם. אולם לשיטתו אין להרחיב את הדין גם למקרה של השארה שלא ברשות. אם החפצים הושארו ברשות היחיד שלא ברשות אך ללא הטעיה, בעל המקום אינו יכול לסלקם, ומעמד החפצים הוא כאבֵדה ברשותו. כל דייר מחויב לנהוג על פי הנהוג והמוסכם בשטח הבניין המשותף. מרגע שהוחלט על ידי ועד הבניין על ניקיון המרחב המשותף, הכנסַת חפצים או השארתָם שלא במקום היא ללא רשות. מכאן שעל פי שיטת הרמב"ם הותרַת האופניים בשטח ללא רשות מאפשרת את הוצאתָם, בעוד שלדעת הטור והרא"ש כיוון שלא מדובר בהשארתָם תוך הטעיה, דינם כאבֵדה ואסור להשליכם. – הראשונים עשיית דין עצמית בהוצאַת האופניים ביארו מה מותר לבעל המקום לעשות בחפצים המצויים ברשותו ללא רשות. הרמב"ם (הלכות שכירות, שם) וכן השו"ע (שם), פסקו כי ניתן למכור חלק מהחביות כדי לשלם לפועלים שהוציאו אותן לרשות הרבים, ומידת חסידוּת היא להודיע לבית הדין על החפצים הנמצאים אצלו כדי שבית הדין ישיב את האבֵדה לבעלים. הרא"ש סבור כי הודעה לבעלים היא חובה, ולא רק מידת חסידות. לדברי הרמ"א (על פי הטור והרא"ש) יש להודיע תחילה לבעל החפצים על הפינוי, ואם נאנסו (למשל, החפצים נפגעו, נלקחו או נגנבו) – בעל המקום פטור. נחלקו הפוסקים בהבנַת השיטות: הבית יוסף סבור כי בעוד שלפי הרא"ש (ב"מ ח סי' כו) אם לא הודיע לבעלים תחילה שמוציא מרשותו את החפצים – יהיה חייב על חפצים אלו, הרי לפי הרמב"ם והשו"ע הודעה לבעלים היא מידת חסידות אך לא מחויבת על פי הדין. רבי יהושע פלק, בעל הפרישׁה (בסי' שיט ס"א), אינו סבור כי מדובר במחלוקת בין הראשונים, אלא בהבדל בין מצבים שונים. כאשר בעל המקום חושש מפני בעל החפצים שכבר רימה אותו, והוא מבקש להימנע מלהתעמת עימו שוב – אין הוא צריך להודיעו תחילה על פינוי חפציו, כדי שלא ימנע ממנו לעשות זאת. אולם לאחר פינוי החפצים, הוא מחויב להודיעו כדי 10 6
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==