נזק שנגרם על ידי ועד בית בית הדין לממונות, נווה נוף ירושלים הרב יעקב ורהפטיג, אב"ד הרב צבי ליפשיץ, דיין הרב יגאל צפירה, דיין עובדות ועד הבית (להלן גם: 'הוועד') פרסם מודעה ובה נכתב כי אין להשאיר חפצים אישיים באזור הרכוש המשותף, וככל שחפצים אלו לא יפונו בתוך זמן מסוים, הוועד ישליכם לאשפה. המודעה פורסמה במקום בולט, וניתן זמן מספיק לפינוי החפצים. בזמן הפינוי ניגשו חלק מהדיירים לוועד בבקשה שחפציהם לא יושלכו. הוועד כיבד את בקשתם והשליך את שאר החפצים לפח. אחד הדיירים ביקש שהוועד יפצה אותו בגין המזגן שלו שנזרק, והודיע כי יעכב את תשלום ועד הבית עד שיקבל את הפיצוי. נפסק – על פי שו"ע (חו"מ סי' קסא ס"ה) סמכות ועד הבית אין דרך בני האדם להניח חפצים בשטח מַעֲבָר, ולכן להחלטה של דייר הבניין בעניין זה אין צורך ברוב (אפילו דייר אחד יכול לדרוש זאת). אולם בשטחים משותפים בבניין שאינם שטחי מעבָר, אין מנהג רוֹוֵחַ לאסור או להתיר הנחת חפצים אישיים, ועל כן יש צורך בהחלטת הרוב לקבוע שהדבר אסור. במקרה זה, הדיירים קיבלו על עצמם את החלטות הוועד, והחלטתו נחשבת כהחלטַת הציבור עצמו. נוסף על כך הדבר פורסם מבעוד מועד ולא התעוררה כלפיו התנגדות, מה שמעיד על הסכמת הדיירים. – נפסק כי אדם המשאיר 'עביד איניש דינא לנפשיה' את חפציו בדירתו של חבירו, אם חבירו הודיע לו מבעוד מועד שהוא מתבקש לפנותם והלה לא פינה, רשאי בעל הבית להשליכם החוצה ופטור מנזקיהם (שו"ע, סי' שי"ט סעי' א'). הרמב"ם (הלכות חובל ומזיק פרק ו' הלכה ה') פוסק שאמנם ניתן להוציא את החפצים אך אסור לשבור אותם. במקרה דנן, השלכה לאשפה לכאורה שווה לשבירה. בשו"ת חוות יאיר (שאלה קסה') דן בשאלה האם לאחר שבעל הבית הודיע, מותר לו להשליך החוצה גם בידיעה 9 סילוק חפצים מִשֶּׁטַח משותף שהדבר יגרום לאובדן החפצים. נראה כי מסקנתו היא שאם בעל הבית מודיע מראש כראוי אזי הדבר מותר והוא פטור מתשלום בגין נזקים: "שאף בכהאי גוונא פטור". לכן בנדון דידן מכיוון שהודיעו לדיירים על פינוי החפצים לאשפה מבעוד מועד, פטורים מלשלם על הנזקים. - בשו"ת חתם פינוי חפצים של חלק מהדיירים סופר (חו"מ, סי' א' ד"ה "אך") הביא את דברי כנסת הגדולה (סי' יג' סעי' מג') "לא מהני רוב הבא מתוך כולו אלא בדבר שיד כולם שווה בו, אבל אם יסכימו כולם על אחד מהם לגרוע כוחו נעשו כולם נוגעים בדבר". כלומר, החלטה מעין זו שהתקבלה על ידי הועד תקפה רק אם היא שווה כלפי כל הדיירים. במקרה שלנו פונו רק חפציהם של חלק מהדיירים ולא של כולם. בית הדין בירר את הפרטים מול וועד הבית והתברר כי מטרתם בפרסום הייתה לוודא אילו הם החפצים ללא בעלים, ולזרוק רק אותם. אולם מטרה זו לא הייתה ברורה מהמודעה, ומכאן שלא היו צריכים לפנות חפצים של חלק מהדיירים בלבד ולהותיר חפצים של אחרים. - מבואר בשו"ע (חו"מ אחריות אישית על וועד הבית סי' קע"ו סעי' ח'), שאם וועד הבית מתחלף, כל אחד בתורו נחשב כשומר שכר. אך אם וועד הבית מטפל בקביעות בהתנדבות בענייני הבניין נחשב שומר חינם. במקרה שלנו נציגי הועד קבועים. יש לדון מה מהות פעולת ההיזק, האם מדובר בהלכות שומרים, דהיינו חברי ועד הבית לא עמדו באחריות לדאוג לחפצי הדיירים המונחים בשטח המשותף, או שמא הם חייבים מדיני נזיקין - כלומר שממש ביצעו את הנזק. אם יקבע שמדובר במזיק בידיים, הרי שכיוון שהייתה הפליה בין החפצים החורגת מסמכותו של וועד הבית, יהיה ניתן לחייב באופן אישי את מי שגרם לנזק. לאחר ברור מול בית הדין, נקבע שלא הייתה כאן כוונת הפליה שאינה בסמכות וועד הבית, אלא טעות בשקול הדעת. מנוסח המודעה לא נשמע שאפשר לבקש להשאיר החפצים, ועל כן הדבר יוגדר כפשיעה ואין אחריות אישית על כל אחד מחברי ועד הבית. - נאמר בגמרא (בבא קמא דף נ"ה פינוי ע"י הפועל ע"ב): "השוכר עדי שקר להעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דאין שליח לדבר עבירה, והעדים חייבים לשלם ואם אינם משלמים מחויב השולח בדיני שמים". כלומר אין שליח לדבר עבירה אלא האחריות היא על העושה. למרות זאת אין מקום 5
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==