הרב שמואל ביבס: ישנהּ מחלוקת ראשונים מתי תפיסת רכוש חברו – מותר לתפוס רכוש חברו בעשיית דין עצמית. דעת רבינו מאיר והרב קלונימוס במרדכי (בבא קמא פ״ג סי׳ ל) שלדעת רב נחמן מותר רק כשרואה דבר שלו אצל חבירו ויכול היה לברר בעדים שזה שלו, ושחברו גזל זאת ממנו או גנב ומסרב להחזיר. לפי דעה זו לכאורה במקרה שלנו פשוט שלנתבע אין אפשרות לעכב את המשכורת של התובע, כיוון שאין לו עדים שיעידו כי התובע שילם למורה שלא מדעתו של הנתבע. דעה אחרת בראשונים היא דעת הרא"ם (ספר יראים סי' רעג) שלפיה התורה אסרה עשיית דין עצמית בחוב רק כאשר מדובר בחוב שהמלווה דוחק בלווה בשעה שהוא נתון במצוקה, או כאשר בא עם חבירו לידי הסכם, והלווה פושט רגל ולא יכול לשלם. כאשר לא מתקיימים תנאים אלה, והמלווה יכול לברר את טענתו בעדים, הוא יכול לעשות דין לעצמו ולקחת מיד חברו שגנב ממנו, אפילו אם הדבר הגזול עצמו לא נראה כבר אצל חברו. גם לפי דעה זו, במקרה שלנו הנתבע תפס שלא כהוגן שכּן אין לו עדים שידעו על מספר השעות הכפול ששולם למורה. במקרה דנן, נוסף על כך הוצאה שלא מגזלן – שהנתבעתפסאתשכרו של התובע אך לאאתהסכום המסוים שהתובע נתן למורה, נשאלת השאלה אם מותר לנגזל לעשות דין לעצמו ולתפוס את הכסף בעסק ממוני אחר של הגזלן, שאינו שייך לו. לדעת הרב פעלים (חלק ג חו"מ סי' ה) שמביא את דעת המרדכי מפּרק המניח, מותר לקחת חפץ מבורר מתי שנזדמן לו לקחת אפילו בסתר, אולם אי אפשר לקחת שווה-כסף של אותו חפץ שנלקח. במקרה שנלקח כסף ועלה בידי הנגזל לתפוס בכסף אחר של הגזלן, דעת הרב פעלים שיש להסתפק אם לדעת המרדכי יש להתיר זאת. אולם הרב פעלים עצמו מתיר זאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: א. שברור לגמרי כי מדובר בגֶזֶל, וגם סכום הגזֵלָה מבורר. ב. הגזֵלָה היא במעות, והוא לוקח מעות ולא חפץ שווה-ערך למעות. ג. מדובר בגזלן אלים או שאין דרך אחרת להוציא את הכסף. במקרה שלנו, אם לנתבע היה ברור סכום הכסף שהוא ניכה, היה עליו להוציא זאת בבית הדין, ולכן לא מתקיים התנאי השלישי, ומשכך היה אסור לו לתפוס את שכר המנהל כנגד שכר המורה. סיכום נפסק כי תפיסת השכר של התובע על ידי הנתבע הייתה שלא כהלכה. עם זה בגלל חיוב שבועת היסת שייתכן כי התובע חייב בה, יש לפשֵּׁר בין הצדדים ולנכות חלק מחובו של התובע לנתבע, ואת היִּתרה יש להחזיר לתובע (בפסק הדין לא נכתב מה החלק שנוכה). נט 160- תיק מספר פורסם בפסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ו, פה"ד בעמ' קנט ובאתר 'פסקים': ht tps : / /www. psak im. org / Psak im/ File/13409#ogen13 עשיית דין עצמית להשבַת חוב בית הדין הרבני האזורי, חיפה הרב שלמה שלוש, אב"ד הרב חיים הרצברג, דיין הרב מרדכי טולדנו, דיין עובדות 1,000 התובע עָרַב לנתבע להלוואה מגמ"ח בסך של דולר, וכשהגיע 100 דולר. הנתבע החזיר לגמ"ח רק מועד פירעון ההלוואה החוב נפרע מהתובע ששילם דולר. במשך כמה שנים, התובע ביקש 900 לגמ"ח שוב ושוב מהנתבע להחזיר לו את הכסף ששילם עבורו כעָרֵב, אך בכל פעם הנתבע טען כי אין לו את הסכום הנדרש שכּן הוא נמצא בחובות כבדים. לאחר ארבע שנים פירק התובע את גלגלי מכוניתו של הנתבע כדי לאלצו להשיב את החוב, והנתבע רכש גלגלים חדשים. התובע מבקש להשיב לנתבע את הגלגלים, ותובע שהנתבע ישיב לו את סכום החוב ששילם עבורו כעָרֵב. הנתבע מצידו טוען שהגלגלים שהתובע לקח מְכסים את גובה החוב, וכי התובע אף חייב לו תשלום בגין גרימת פגם לרכב והפסד ימי עבודה. נפסק הרב מרדכי טולדנו (דעת מיעוט): היכן שיש הפסד אין עבד איניש דינא לנפשיה – מחלוקת שאפשר לעשות דין עצמי (בבא קמא כז ע"ב). במקרה שאין הפסד נחלקו רב נחמן ורב יהודה בסוגיה בגמרא. הרא"ש במקום פסק כרב נחמן כי גם במקום שאין הפסד, אבל הלוקח יודע שאם היה פונה לבית הדין הדין היה נפסק לטובתו – מותר לו לעשות 'הצלַת טורח' – כלומר, הצלה כדי שלא יצטרך לטרוח לקבל את המגיע לו באמצעות בית הדין. במקרה כזה מותר אפילו להכות את המחזיק כדי לִזכות בחפץ חזרה, אולם זאת רק כאשר אי 13 8
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==