ב. כוונַת המפרסם צריכה להיות לשם שמיים בלבד, ולא מתוך שנאה. לפי התנהגותו של הנתבע בבית הדין, קשה להתעלם מכך שהוא מגלה שנאה גדולה כלפי התובע. יש לסייג עשיית דין יכול לברר ששלו הוא נוטל – עצמית על פי דברי השו"ע האמורים שמקורם בטור: 'העושה דין לעצמו צריך להיות יכול לברר שהוא נוטל את שלו בדין'. חכמים אומנם התירו לאדם לפעול באופן עצמאי בלא להזדקק לבית הדין, אך זאת רק במצבים שבהם אין ספק שהוא צודק בטענתו, ובמקום ספק, לא התירו. בנדון דידן אין ודאות בטענות הנתבע. השאלה שיש לשאול אינה מה תהיה ההכרעה הסופית בדין, אלא האם מותר היה לפעול באלימות כנגד הצד השני. דרך זו מותרת רק במצב שבו הדין ברור ללא ספק בזמן ביצוע המעשים. הרמ"א (חו"מ תכ "אם לא יוכל להציל בענין אחר" – לח) סייג את ההיתר להכות בכך שאין דרך אחרת להציל את הממון. ככל שיש דרך מתונה יותר להשיג את המטרה, הדבר אסור. בית הדין סבר כי האמצעים שנקט הנתבע היו חריפים ביותר, גם בהתחשב באינטרס הלגיטימי שלו להגן על עצמו מפני גבייה שלדעתו אינה כדין. הנתבע טען כי קיבל הוראת חכם לנהוג כפי שנהג, אך לא הוכיח את טענתו זו. סיכום יש לחייב את הנתבע בפיצוי בגין הקללות והביוש שגרם לתובע, הן על פי פסיקת חכמים הן מכוח אימוץ דין המדינה כמנהג טוב בתחום זה. אין מקום לפטור את הנתבע מפיצוי בטענה שההאשמות שתלה בתובע הינן אמת, שכּן לא הוכיח זאת. לא עמדה לנתבע הזכות לעשות דין לעצמו שכּן אין ודאות שיזוכה בדין, ונוסף על כך לא נקט באמצעים המינימליים הדרושים לעמידה על זכויותיו. עם זה למרות שהנתבע לא הוכיח את הסתמכותו על הוראת תלמיד חכם, ייתכן שהוא השלה את עצמו שכך הורו לו חכמים, ולפיכך יש להקל עימו מעט, לְמַעֵט בנוגע לפעולותיו שנעשו בניגוד להוראת בית הדין. לאור כל ש"ח. 35,000 זאת נפסק לתובע פיצוי בסך של 74050 תיק מספר 2015 בפברואר 2 , ניתן ביום י"ג שבט תשע"ה פורסם באתר 'ארץ חמדה-גזית': https : / /www.bei tdin.org. i l /assets/ files/55471610880127.pdf 16
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==